יום שישי, 1 ביולי 2011

ה....ה....הכיצד , את אוכלת מהצד ? Vol. 3



הכותרת לקוחה מתוך שיר של להקה הזויה אי שם בשנות ה....[לפותרת נכונה מובטחת חולצה ותקליט] שנקראה "השוונג של הפיתה" . אז אמנם כוונת המשורר ל"אוכלת מהצד" היתה אחרת , אבל דווקא בא לי לדבר על הסוגיה פשוטה כמשמעה- סוגיית ה"חבל" כפי שקוראת לזה המדריכה שלי . 

חבל על כל טיפה 

מכירים את "חבל לזרוק אוכל" , "הילד לא אכל מזה כלום , חבל..." , "חבל שאתה לא אוכל , זה נורא טעים " , " יש המון אוכל באירוע הזה, חבל לא לאכול" - בכל החבלים האלה האוכל הולך לפח מאולתר בדמוי הקיבה שלנו. ברגע שנכנסתי למשטר האכילה הנכונה שלי בשומרי משקל מצאתי את עצמי מפסיקה לנשנש מכל הבא ליד.

כאחת שחוטאת באכילה לא מסודרת בעליל הייתי מאלו שהיו "שוכחות" לאכול מרוב שלל עיסוקים ואז מגיעות לערב או לארוחה של הילד ומתחילה לנשנש [וזה עוד במינוח עדין] מכל הבא ליד-  ובינינו? מי היה מעז לעצור אישה [שור] בדישה ?

נראה את הגיבור.

תקרית הבורקס

לפני שנתיים נכנסתי להריון בשעה טובה. כמו כל אישה בהריון פחדתי לא לראות את הרגליים שלי ולכן ביקשתי מהרופא שלי הפניה לדיאטנית הקופה שתתווה לי את הדרך [ולא למקרר] - אכלתי נכון , עשיתי פילאטיס והתרחבתי בנחת ...עד ליום תקרית הבורקס .
המקום: נמל תל אביב - שוק האיכרים ,  הנפשות הפועלות : אני והגבר והסופגניה שבבטן  , השעה: זמן אכילה [כזמן מלחמה יוסיף חמי ויאמר] . זו היתה תקרית שתזכר לדראון עולם או אם תרצו כמו שאדיר מילר אמר "מכל ההורמונאליות , אני הייתי הכי יותר" [הטעות במקור] . כל פשעי היה שרציתי בורקס . כן. בורקס . הבעל סירב בעקשנות ואני התמלאתי הורמונים ודמעות ופרצתי בבכי קורע לב ובשאגות "מה כבר רציתי ? בורקס? אתה מונע מאישה בהריון בורקס ? תתבייש! " , לא היה אדם אחד בנמל שלא שמע את הבכי הזה. ואם כבר התעניינתם , בורקס לא קיבלתי  . אז זה היה נראה לי לגיטימי , היום זה בעיקר נראה לי מביך אבל לפחות אנחנו צוחקים מזה . מיותר לציין שבורקס הוא דבר מאוד טעים אבל גם עושה צרבות ידוע ומתמקם אסטרטגית באיזור הישבן והירכיים ולא זז משם , נכון ? זה היה יותר מזל מחבל.

טיפ לאבות לעתיד - האישה שאתם אוהבים תחזור אליכם מיד לאחר סיום תשעת החודשים , בינתיים תלמדו לחיות עם המפלצת המתעגלת.

Having that said - Back to the present....

החיים הנוכחיים שלי תחת הפיקוח המדוקדק של המשקל הרבה יותר נוחים גם אם פחות שמנים ופחממתיים , הארוחות המסודרות עוזרות לי לסדר את היום מראש ולחשוב מה אני אוכלת במקום לאלתר מיני מאכלים [למרות היותי בלבוסטע במטבח] כגון :

פיצה על פיתה או סתם פיצה ,  בורקס מחומם , כלום עם כלום , לחם עם קוטג' [והרבה מהלחם] וזה עוד טוב לעומת החיים הסטודנטיאלים שלי אי שם לפני 8 שנים , שבהם גרתי עם שותפות ואכלתי "משה בתיבה" [למי שעוד המומה - מדובר על נקניקיה עטופה בבצק א(ע)לים ] . אז עוד היתה לי הפיגורה , היום , 8 שנים אחרי , צריך להילחם על כל קילו וזה לא פשוט .

אבל היום בשונה מאז אני כבר לא אוכלת מהצד , הילד השאיר-זורקים , באירוע -אוכלים במשורה , גלידה -קונים בכוס קטנה וכך גבירותיי ורבותיי מפסיקים עם החבל . מישהו פעם אמר לי שהגוף שלנו הוא לא פח זבל ואם אנחנו לא רוצים לסיים בגודל של אחד , לא כדאי להפוך לאחד. למרקר ולמסגר את הפנינה הזו Ladies& Gentleman . 

ספורט ספורט ספורט 

רצה הגורל והתחתנתי נכון עם איש שאוכל עבורו זה לא אישו ושספורט בשבילו זה חיים , ולכן מהיום שאנחנו מכירים השתנו אורחות חיי במעט . אצלנו בבית אין קולה או מיצים , אין חטיפים או סוכריות ועוגות או עוגיות אנחנו קונים באירועים מיוחדים או שאני אופה במיוחד.

פעמיים בשבוע האיש רץ קילומטרים אינסופיים בזמן שאני ישנה את שנת היופי שלי [בכל זאת 6 בבוקר זה עדיין לילה ] ובזמן שאני רצה לבדוק מה חדש במקרר  הוא רץ בחדר כושר . "תעשי קצת כפיפות בטן" הוא אומר לי בעודי מגלגלת עיניים וגבי אליו "כן , בטח , כשיהיה לי זמן " [זמן הוא מושג ארעי] "ספורט זה אורח חיים בריא וזה טוב לך " הוא ממשיך "מה אתה חושב שאני לא יודעת?" אני מדקלמת כדי להוריד אותו מהגב וממשיכה בשלי. וכך זה נמשך , הוא בעד ואני נגד ואז הוא החליט לעשות מעשה - פשוט להוליך אותי שעות ברחובות . מכיון שהוא יודע שהליכה חסרת מטרה בשבילי זה שיעמום מוחלט , הוא החליט לפלפל טיפה את העסק ולהוליך אותי ברחובות הומי אנשים וחנויות -and a lot of them!

חייבת להודות שפעמיים-שלוש בשבוע סיבוב כזה [כל פעם לכיוון אחר] הפך בשבילי להנאה . מי אמר שספורט זה לא דבר מהנה ? LOL . יש לנו חברים שצוחקים ואומרים לנו שאם בפסגת הר היה מחכה לי תיק של פראדה [סתם בשביל ההמחשה] הייתי רצה ולא הולכת - Sad but true , אני חייבת תמריצים , kill me ! הבחור החכם שלי הבין כשכדי להזיז אותי ולשרוף לי איזו קלוריה יש צורך באקשן , הוא נזכר שכשהגעתי לניו יורק בפעם הראשונה הלכתי אחוזת אמוק ברחובות ואז נפל לו האסימון - הליכה + ווינדואו שופינג! גם מרזה , גם מחטב וגם ...לא מוציאים שקל! 

בפעם האחרונה אחרי השקילה שלי בשומרי משקל נפגשנו לסשן הליכה ברחבי תל אביב , חייבת להודות שהיה מהנה [מינוס ריחות הקונידטוריות השונות]  ובסוף הוא גם אמר לי "רואים שאת מרזה יפה חמודה , מצטער על הנוזלים" - איך אפשר לא לאהוב אותו ? 

מד שומרי משקל : מינוס 1 ק"ג נוסף - YAY! 


אז איזה טיפוס אתן ? של דם יזע ודמעות או ספורט כורסאות ? בין אם אתן טיפוס של זומבה או של גלגול כדורי פלאפל , שתפו אותי !

שלכן ,











* הפוסט נכתב בלשון נקבה למען הנוחות בלבד*

14 תגובות:

  1. אפשר להצטרף אליכם להליכות?

    השבמחק
  2. אנונימי- מדובר על זמן איכות משפחתי . צר לי ;)

    השבמחק
  3. את כותבת מקסים !!!!
    כשראיתי את הפוסט הראשון בסדרת- עלילות הבולשת ושומרי משקל כבר חיכיתי לחלק ב' :-)

    ולגבי ספורט? אני מאוד אוהבת, אבל תמיד נרשמת לחדר כושר או כל תוכנית לשנה ואחרי חצי שנה מפסיקה, בגלל זה אני בעד צעדות !!!!

    השבמחק
  4. רוקמת - תודה רבה ! מאוד כיף לי לקרוא את זה :)

    ולגבי הספורט כנראה שזו בעיה של הרבה נשים , חדר כושר מייאש אותי , מעדיפה את הבחוץ כמוך.

    השבמחק
  5. כל הכבוד על הקילו האבוד!
    נראה לי שהדיאטה הנוכחית שלך רק גורמת לי להשמין (ומישהו צריך לקחת אחריות על זה!).
    כל מה שיצא מהפוסט זה שבא לי בורקס.
    אה.. וגם תיק חדש של פראדה...

    השבמחק
  6. danra - תודה רבה , אכן עוד אחד לאוסף :)
    אני לא לוקחת אחריות על קילוגרמים של אחרים , רק על שלי וגם זה בקושי רב LOL

    על בורקס כבר דיברנו פעם , לא ? עכשיו את יכולה להבין מאיפה זה נובע . על התיק אני לא מוכנה לוותר בעצמי :)

    השבמחק
  7. ההומור הדו משמעי משעשע כי היום הביטויים הרבה יותר ציוריים ובוטים...

    כבוד על ההתמדה, לא קל אך מתגמל. אם בורקס אז רק ספרדי - פריך חם מהתנור, על המרגרינה לוותר. אפרופו - אם ממני היה נמנע פינוקון קטן שכזה, השותף לא היה זוכה לאוכל שבוע (או מהסנוקרת או כי המטבח נסגר והוא לא מחובבי הג'אנק).

    ספורט יפה לבריאות, אז שיעשו אותו החולים...סתם. הליכות הם לחם חוקי, חדר הכושר נזנח כשבוע לאחר שנקנה המנוי, לעמוד בתור בעמידה בשביל להתענות ממש לא אני.
    סטודיו C בשילוב הליכות ותזונה נכונה זה המתכון בשבילי.

    פלאפל זה אני, אחת לכמה חודשים גם חוטאת בו, חצי מנה בפיתה עם מנת טחינה נדיבה...

    שאפו על הקילו, אנחנו פה בשביל לעודד!

    השבמחק
  8. Efrat - שמחה לשעשע תמיד :) ממש לא קל אבל זה לא שאני סובלת , אני פשוט לומדת לאכול נכון יותר וטוב יותר ואני באמת משתדלת אבל לא תמיד מצליח.

    אם היה נמנע ממני הבורקס כך סתם ביום חול אז מילא אבל בהריון?! זו היתה הפעם האחרונה שהוא העיז להתריס נגד הרצונות המוזרים שלי LOL .

    דווקא היתה תקופה די ארוכה שהתמדתי בחדר הכושר אבל זה היה די מזמן והאמת שדי מאסתי בזה ומצאתי את זה מונוטוני ומשעמם. sight seeing walking זה הדבר הבא! :-P

    פלאפל אכלתי כל ההריון ומאז אני לא מסוגלת לראות את הדבר הזה ואני לא חושבת שזה חטא , איך אפשר לחיות בלי משהו שאתה אוהב ?

    חן חן על העידוד , מה הייתי עושה בלעדיכם ? [ולא בציניות].

    השבמחק
  9. ובאיחור אופנתי... :P

    אצלי הבעיה לא היתה הנשנושים והאכילה מהצד, אלא בארגון ארוחת הערב ובדיוק בעניין הזה, שוכחים לאכול ואז רעבים נורא מאוחר ו"תוקעים" מה שיש... בעיה קשה.. היום אני לא נותנת לעצמי להגיע למצב הזה - זה הכי חשוב!

    אחד היתרונות בלגור עם כלב שהאוכל שלו בכלל לא מעניין, לא עושה חשק ואין שום סיבה שבעולם "לסיים אחריו". מעבר לזה, הוא בעצמו יכול להיות יופי של "פח זבל" למה שלא רציתי.. הנה חממתי לי שניצל מוכן משקית (טוב, זה היה לפני הדיאטה :P) אחרי ביס הסתכלתי עליו ואמרתי לו - *אתה* תאכל את זה.
    לא נראתה התנגדות כמובן :P
    הוא לא פח הזבל לכל מה שאני אוכלת, יש לי גבולות, ויש דברים שלא ראויים לדעתי למאכל כלב וכמובן דברים שלא ראויים למאכל אריק.. (או לא בריאים לו). למזלי הוא כלב יחסית רזה ולכן גם אם אני נותנת לו אקסטרה אני יודעת שזה סה"כ לטובה ואולי בתערוכה הבאה לא יגידו לי שלא נורא אם הוא יעלה עוד כמה ק"גים במשקל.. (אני עדיין לא מבינה איך כלב כזה חי איתי.. זאת שערוריה שאני לא מסוגלת להבין!!)

    ואם מדברים על לא להפריע לשור הבולס, מידי פעם אריק חוטא ומסתכל עלי כשאני אוכלת בעיני העגל שלו (בטח עיני עגל כשהוא בגודל של אחד!) התגובה שלי לא מאחרת לבוא - סליחה! זה האוכל ש>>שלי!
    מיד הוא מפנה את הראש והולך..

    תקרית הבורקס היסטרית! מסוג הדברים שצריך לזכור לעולמי עד! אני יכולה להבין איך פרצת בבכי ממחסור בבורקס גם בלי סופגניה בבטן חחחח

    אצלי עד היום בורקס זאת מלחמה, משהו שקשה לי לוותר עליו. פעם הייתי פותחת את הבוקר עם שניים כאלה. היום אני פותחת את הבוקר עם 2 פרוסות לחם מלא עם גבינה 3%.
    אני עדיין מתגעגעת לבורקס אבל מודה שהבוקר שלי עכשיו ממלא יותר וכן, בריא יותר.
    ועדיין, רביעי, הגעתי לשיעור האחרון שלי בגרמנית (המלווה בחגיגת אוכל) חולה.. את חושבת שעמדתי בפיתוי של בורקס חם שעמד מולי?
    ברור שלא! אכלתי 3!!! אולי זה לא מרשים, אבל בעיקר בגלל שאני לא מתארת את שאר הדברים שאכלתי מלבד זה חחח
    לזכותי יאמר (?) שלא אכלתי כלום חוץ מזה באותו יום וגם ביום לפני לא נרשמה אכילה מרשימה (מי יכול לאכול כשהוא חולה? - התשובה בגוף השאלה - האם יש בורקס??)

    אני כ"כ איתך! כ"כ נוח לי לדעת שכשאני מגיעה הביתה, תוך 10 דק' יש לי ארוחה חמה טעימה ומזינה. ומאוד חשוב - משביעה!
    זה גם מרגיע כזה עוד לפני שהתחלת לאכול כי את יודעת שאת מסודרת ואז בעצם, אפשר להסיר את המחשבה הזאת מהראש. שזה גם משהו שאני אוהבת. כי אני שונאת לחשוב על אוכל במהלך היום. רעבים - אוכלים, לא רעבים לא אוכלים אין מה לדוש בזה..

    אני ממרקרת בכחול ברשותך ;)

    הפתרון של הגבר שלך ממש מצוין! יכולה להבין איך זה עובד לך ;)
    אני כל השבוע הברזתי מפעילות גופנית אז אני מרגישה רע עם עצמי :( מצד שני, הרגשתי ממש רע עם עצמי! ראשון עוד שחיתי, משני בבוקר הייתי חולה מעולפת והיום אני בסדר אבל לא נושמת בצורה סבירה בשביל ה 2 ק"מ שחיה שלי.. אז יצא שהברזתי מ 3 אימוני שחיה (טכנית זה 2 אבל מי סופר) ו 2 אימוני פילאטיס..

    אין ספק שהפעילות הגופנית עושה הבדל בחיים, גם מבחינת הרגשה כללית. גם מבחינת הרגשה שאת עושה משהו בשביל הגוף שלך, וגם כמובן, שהתוצאה שרואים על הגוף עושה את ההבדל. וזה מבלי להזכיר שביום ראשון יצא מהבריכה עם שפתון די מודגש (עד עכשיו לא הבנתי איך זה אפשרי) עוד יותר גרם לי להרגיש טוב חחח אוי השטחיות, השטחיות..

    כל הכבוד על השיפור של הגבר וכמובן גם על הק"ג השלם! :)
    מחר השקילה שלי (אחרי שבועיים).. שבוע התנהגתי "ככה-ככה" ושבוע הייתי חולה.. לא מרגיש לי מרשים כבר עכשיו. אם הורדתי חצי ק"ג יהיה נס (ולא של שמן)

    שיו כמה חפרתי! אם תהית למה לפעמים לוקח לי מאתיים שנה להגיב, בין היתר תגובות צפויות שכאלה זאת הסיבה :)

    השבמחק
  10. Meital - תראי , נראה לי שלגור עם כלב הרבה יותר קל כי את לא זוממת על האוכל שלו :) . גם אני עוד לא מבינה איך את גרה עם הענקי הזה , אבל הוא יפהפה ממה שראיתי בתמונות.

    תקרית הבורקס אכן היתה היסטרית אבל היום בעיקר נקרעים מצחוק על זה.בורקס זה טעים , על זה אין ויכוח אבל הנקודה היא שאף פעם אי אפשר להסתפק באחד ולכן אולי עדיף לא לגעת בזה בכלל. מצד שני , זה כבר מול העיניים אז פעם ב...זה ממש לא נורא.

    לפי מה שאת מתארת נשמע שאת עושה פעילות גופנית מאוד עשירה , כבוד! אני מסתפקת בפתרון של הגבר שהוא די עובד עד כה.

    היום גם אני נשקלת , מקווה לא לעשות בושות ומאחלת לך בהצלחה בשקילה גם. תודיעי מה יצא :)

    השבמחק
  11. אני אף פעם לא מבינה למה אנשים חושבים שקשה לחיות איתו, להיפך, נורא קל! מה הכי הרבה? דרכת עליו? 1. הוא לא שם לב. 2. בפעם הבאה הוא ידרוך עליך! חחחח

    פעם ב - מותר הכל :)

    איך את יכולה להגיד שאני עושה פעילות עשירה כששבוע שלם ישבתי בבית :P
    בגדול התוכנית היא שחיה 3 פעמים בשבוע ופילאטיס פעמיים בשבוע. אבל מחודש הבא ככל הנראה הפילאטיס יוחלף באופניים.. אין ספק שזה מאוד עוזר בהרזיה כי זה ממצק את הגוף.

    ירדתי 300 גר'! חחח אני חשבתי שזה לגמרי לא מרשים, אבל התזונאית אמרה לי שלא יורדים כל הזמן וסה"כ ירדתי קצת יותר מ 2 ק"ג בקצת יותר מחודש שזה אומר הממוצע הנורמלי של 1/2 ק"ג בשבוע.

    השבמחק
  12. Meital - הוא מהמם אין ספק אבל הוא ענקי ! [עובדתית] , אם את חיה איתו בשלום מי אני שאגיד משהו ? :)

    לא דיברתי על הפעילות שלך השבוע אלא באופן כללי. אם את עושה פילאטיס ושוחה , אני מורידה בפנייך את הכובע .

    300 גרם ועוד במחלה זה יפה מאוד ובאמת לא יורדים כל הזמן , לפעמים נתקעים ולפעמים יש ירידות חדות יותר ופחות. ממוצע של 500 גרם בשבוע זה ממש ממש יפה. כל הכבוד!

    השבמחק
  13. אני לא מכחישה את זה שהוא ענק. אבל מה שכן, בגלל שהוא כזה דינוזאור הוא גם לא זז הרבה או מהר..
    תשחררי אותו בחוץ / בים או באיזה פארק ואני משערת שרוב העוברים יהיו קרובים להתקף לב.
    אבל בבית, בדירה, לא רצים דבר ראשון.
    ודבר שני, אצלי בדירה אין לאן לרוץ..

    התחלתי עם הפילאטיס לפני שנתיים, עם זה שלא ירדתי בתקופה הזאת במשקל (עד לפני חודש ככה) הגוף מתחטב ומתחזק שחבל על הזמן! מאוד מומלץ!
    במיוחד בקיץ כי לא באמת מזיעים בפילאטיס ;)
    וזה כיף, כי זה חוג וזה סה"כ נחמד וחברתי (אני עושה מכשירים אז בכלל הכיתות קטנות).
    השחיה זאת התראפיה האמיתית, אני שוחה ודוחפת אחורה לא רק מים אלא גם את כל מה שהיה היום..

    תודה! :]

    השבמחק
  14. נראה לי שהחלק הכי מבאס בדיאטה הוא להבין שהקלישאה של "לא כאסח - אלא אורח חיים" היא באמת נכונה..

    אבל אחרי שבועיים - שלושה כשעוברים כל תסמיני הגמילה מעודף פחמימות וסוכרים, זה דווקא הופך להיות בסדר.
    ברגע שהבנתי שאני כבר לא בת שבע עשרה ולא יעזור לי לחיות על חסה שבועיים כדי לתקן את הגזרה, אלא ממש לשנות משהו בחשיבה, אפילו מצאתי פנינים קולינריות שהפכו את ימי (וגם את ימיו של בעלי שהצלחתי לסחוב איתי!) למגוונים ומספקים.


    אה, וגם שש פעמים בשבוע חדר כושר. 3 פעמים ספינינג, פעמיים יוגה, ועוד פעם אחת שיעור עיצוב כלשהו, כשיש לי כוח.
    עובד יופי.

    השבמחק

לתגובות ,שאלות , טענות ,הערות והארות , אני כאן