שלום לך בלוג מוזנח .... אני מרגישה כבר כמעט לא שייכת ועם זאת, המקום שלי (לפחות בהרגשה האישית) תמיד שייך לפה. לכתיבה.
הרבה שואלות אותי לאן נעלמתי? למה הפסקתי לכתוב? מתי תחזרי?
ואז בפייסבוק מישהו החליט עבורי וללא התראה שוואלה , "הבולשת" לא נשמע כמו שם של אדם אמיתי ובמחי יד / מקלדת, פשוט העלימו מחיי קרוב ל2300 חברים ו-6 שנות פעילות.
דברים לא קורים ללא סיבה. כך אני מאמינה.
אולי זו עייפות החומר , אולי החיים במסלולם החדש והכה מעסיק ובעיקר כי הרגשתי שנמאס לי כבר לכתוב על עוד מסקרה ועוד סומק. זה הפך למתיש ובלתי נסבל.
מאוד אוהבת דברים חדשים , מאוד אוהבת לנסות אבל הרגשתי מיצוי. וכשמרגישים מיצוי מטפחים אהבות חדשות, תחביבים חדשים ומתעדפים מחדש את סדרי העדיפויות בחיים.
לא מבטיחה שאחזור לכתוב קבוע ואם כן אז אכתוב באופן חופשי כמו שאני אוהבת.
בינתיים מוזמנים/ות לבקר בדף החדש שלי בפייסבוק:
מאוד נהנית מהכתיבה שלך ומתגעגעת מאוד, אבל בלוג צריך להיות בכיף, כמו שאת אוהבת ורוצה. אחרת זה לא שווה כלום...
השבמחקמפרגנת לכל מה שתבחרי לעשות :)
תודה רבה. ואת צודקת , ברגע שהפסקתי להנות זה כבר לא שווה. אוהבת להיות אדון לעצמי :)
מחקמקווה להתמיד בכתיבה.